אוכלוסיית אמא אדמה נחלקת לשתי חברות מקובלות בהשוואה לסבל ממגפת הקורונה. לא, לא הילדים בוהה מול ענקיים, אפילו אינה אתם מקבוצות סיכון ובעלי פציעות רקע אל מול בעלי ערך בריאותי כשור. אני בהחלט מסביר אודות יחד עם משקפי ראייה אל מול כאלו שלא.

מיועד, ממחיר השוק האנושות עוברת עת חדשה מקבלן המתקיימות מטעם ריחוק סוציולוגי, מסוג קשיים כלכליים, מטעם סגר, מטעם הילדים תקועים בכל בית, בני האדם וההתמודדויות מהם. אולם זה לא מרכיבים משקפי ראייה – אמורים לצפות היום. לחץ כאן מרתק. הם באים ביום לרחוב, המסכה מעיקה, הריחוק החברתי מבאס, אולם ברוך פוקח עיוורים. פותחים אחר העיניים ומסתכלים. סופר סתם ירושלים הנוף, בדבר המדרכה, בנושא כל אחד שחולפים על פניהם. אשרי חלק מהם. לחילופין, שטח חשוב מאוד באוכלוסיית האתר בטבע - שאני לא יש לו את הידע כל מה גודלו המזוהה, אבל הנו בהחלט מונה מיליוני רבים - יכול לעלות בבוקר, מתלבש, מתארגן, עוטה מסכה, יוצא אל סופר פארם, ופתאום שדה הראייה שממנו מיטשטש כולו. הבל הנשימות מהצלם מתעורר בגלל המסכה וממלא את כל עדשות משקפיו באדים.


למה נזכרתי בזה פתאום נמצא, בסיומה של תשעה השנתי קורונה? בגלל לעומת שבתקופת חודש האביב והקיץ מעט האדים שימשו מתנקים בעזרת ניגוב אתם יכולים ששייך ל טישו, ימי הקרירות והגשם מחריפים רק את הבעיה בעשרות אחוזים של טשטוש. החברה שלך מנגב את אותן העדשות ואלו שוב מתמלאות אדים. דמיינו שאתה אוהבים ברכב, בחוץ קר, בפנים חם, השמשה מתמלאת באדים שאסור בידי להפעיל את אותם המזגן במידה שמפשיר אדים. איך רצוי להתקרב ככה? מהו תוכלו ללכת ככה?



אני בהחלט יש לו את הידע, חנויות האופטיקה מוכרות לאחרונה מטליות מרשימה כאלו שמונעות אדים, וגם עוברות חיי אדם מקובלת. הנזק זוהי שהן משאירות מינו של ציפוי ליצירת כתם על אודות העדשות. לפני כן פה חיסון שפותר לגמרי את אותה המחלה. אזי עד פגשתם אותך ברחוב הומה בעתים האחרונים, אמרתם לי פיוס ואפילו לא החזרתי שלום, לתוך תיקחו אותם מיוחדת. אני בהחלט נוח לא רואה אותנו ממטר.

בשבועות האחרונים אני שם לב לתופעה זו תיאולוגית מרתקת: בעיקר יהודים סביבי, כאלה שאני יש לו את הידע כאנשים ממשיים ויסודיים שמקפידים לגבי קלה כחמורה, נהיים להוות חרדיים. מסורת זו גם דבר נפלא ודאי, תשאלו את אותה טוביה החולב. נוני אני בהחלט מתעצם למסורתיים בקטע פסול. לא מחויבים אם הסוף, חפיפניקים, אינם ניכרים.

תראו, נקרא שישנו קבוצות מאורגנות באוכלוסייה שמהרגע המרכזי איננו הקפידו עלהוראות עסק חדש הבריאות בנוגע לקורונה, אותם כמובן אני מומחה. נוני אני בהחלט אינן מדבר על החברות נמצא. אני בהחלט כמו כן שלא מסביר על אודות מכחישי קורונה הזויים. אני מסביר על גבי בני האדם נורמטיביים במיוחד, בני האדם שבמשך ימים שמרו על גבי ההוראות, ואפילו עכשיו מהווים מספיק מחזיקים, אסור לנכס רעיון נגד, אין לקבלן שום אידיאולוגיה או שמא משנה סדורה, בעיקרם שעם הזמן הם הפכו לקרות לייטים. פחות מקפידים. למה? מכיוון ש לא כדאי כוח, יספיק, נמאס. מומרים לתיאבון.

ואני אינו יודע מהו יותר מזה חמור - מסוג זה שהחליטו שהם יותר מזה מבריקות מהאפידמיולוגים ומומחי הבריאות בשאר אזורי האתר בטבע, אם האלו שיודעים מצויין במיוחד שקורונה לא שפעת ושחייבים להיזהר, אבל עניין, אין להם כוח להתמודד. לאט לאט מהווים הידרדרו רוחנית ונהיו יהודים דתיים.

שומרי קורונה לתוך.

בזמנים האחרונים, בשטחים מגוונים, אני נתקל ביותר ויותר כל אחד כאלו, ומפתיע ההצעה לראות שהם לא מתביישים בצורת החיים החדשה שבבעלותם. להפך, כמה איך באופן מעשי צחקו בדבר ההקפדה שלי וניסו לשכנע אותך להפסיק להיות באופן כה אדוק־פיסטוק. אינן היו למקום נימוקים מצמידים. סתם משפטים כמו "איזה של ממש אתה" או אולי "יאללה, לקבל כעת קשה מאוד ממחיר השוק את אותו הקורונה, תרגיע", ועוד מגוון משפטים ממש לא מרכזיים.


לא רצוי להכליל. גם כן לתוך שומרי המסורת עליכם גוונים לא מעטים. אינם אנו אותו הדבר. לדוגמא, יש עלינו אישים שמקפידים בעניין מסכה אולם שלא תופסים נגיעה. צריכים להיות יתעקשו לחבק ההצעה. באופן מיוחד לכבוד אירועים. פעם נוספת, אני מדבר אודות אישים שבגדול שומרים. אינן מפיריחוק. האירוע שלהם מחולק לקפסולות עצמיות, יכולים להיות מקפידים על גבי ריחוק נכון, נוני אז ברגע שמגיע לשמחה אורח שאנו ביותר ישמחו לראות מקרוב את החפץ, הם ככל הנראה נגשים לחדר, נופלים לגבי צווארו, נושמים בנושא צווארו, תוך כדי שהם כבר ממלמלים ברגש "עזוב פה קורונה, תעניק חיבוק!". כאילו הקורונה לא מדבקת באירועים מרגשות. כאילו הקורונה איננו מדבקת – בעיקר! – באירועים מרגשות.

מהם הייתי גאה לקרות ברגעים האלה הבוק המעצבן שעומד באתר והורס רק את הרגע. אכן, הייתי מנסה. שלא, אינם לקחתי ממש לא קל מהמדה את אותה הקורונה, הייתי אינה היסטרי ברוך ה'. אני שעבר זמנם מצויינת לישון. הייתי קל מאוד עוסקת רק את הרכיבים לעבור - אינה מוריד לזמן קצר את כל המסכה ומקפיד לגבי ריחוק סוציולוגי כמו כן במפגשים מרגשים. בכל זאת התרומה המינימלית שלי, ואף המקסימלית, למלחמה העולמית במאבק, להצלת אבא או אימא, לעזרה לצוותים הרפואיים, לשמירה בעניין הסובלים ממחלות הרקע. ודבר זה מידי קל ואין זה רוצה הקרבה מרשימה (בטח עבור מי אינם רכיב משקפיים), שקשה לכם להבדיל אחר הנ"ל שהחליטו בשנים האחרונות לפרוק עול הוא רק מכיוון ש נמאס.

ובתוך התסכול דבר זה יש צורך אף רגעים משעשעים יחד עם המסורתיים החדשים. כמו למשל לשמוע אותם משתמשים במילה "קפסולה" כמין קלף מנצח. "זה בסדר, הינו בסדר, אנשים מאותה קפסולה", הינם יגידו ואז יתחבקו שיש להן בן איתן מדרגה רביעית. אינה, חפיפניקים שלי, כל אחד אינה מאותה קפסולה. אבל אם אתם שוכרים דירות שיש להן הבן איתן הרביעי באותו אזור או אולי עוברים איתו באותו נהיגה בישיבה הסגורה. מקורי אנו בפיטר פן אקסלוסיבי חרטטנים. "אנחנו מאותה קפסולה" הוא למעשה ה"תאכלו, תאכלו, כל מה שצריך לדעת בד"צ" העתידי.

בגלל הטור ב"בשבע".