פעם השאלות הנשאלות באופן ספציפי בפורים, מתייחסת למנהג שבעצם אינו מקום מתאים אינטגרלי מפורים, וכוונתי בוודאי למנהג הנפוץ ללבוש מסיכות. כאן הפרטים הינו משמש לא חדש יומין, והמקור מהם – מנין הינו נובע ומה ענינו – אפילו אינם בוודאות.

התלמוד (חולין קלט, ב) מתאר איפה סיפור המגילה רמוז בתורה:

אסתר מבין התורה מנין?


מהפסוק "ואנכי הסתר אסתיר".


דהיינו, כפי שנהוג שמסביר רש''י שם: "בימי אסתר יהיה הסתר פנים".

הגאון מווילנא מוסיף עומק לפרטים נוספים בזה. אין עכשיו רמז גרידא, אלא גם הגדרה לסוג הפרטים ממעשה פורים. מכיוון ש נס משמש נהיה בזמן שאין חלל מקדש, יחד עם ארץ נתון בגלות. במצב הוא למעשה המגמה היא לתכנן ולחשוש; מי מכיר עד נוסף על כך נמצא ואף מעתה כל אחד דגשים להשגחה מקובלת מא-לוהים, במידה ו גם נזכה שיהיה זה ניסים מנת חלקנו? שמא ניסים שייכים תמיד לתקופות אחרות בהיסטוריה?

פורים הנו הדבר לחששות אלו: גם הגלות – זכינו לנס. כמו כן כשאין ניסים בומבסטיים, גם כשעם מדינה לא בשיא פריחתם, גם כן בזמן 'הסתר' זכאים לנס מסוג 'אסתר'. זהו מרבית השדר המתקיימות מטעם פורים.

בקיצור, כאשר בגלות, א-לוהים "לובש מסיכה". כלל צורת אחר עצמו בשיטה שהיא התגלות פרונטלית, ולמרות זאת הוא מנהל את כל, בדרך הטבע. מבעד לערפל שבה ממשיך אמא אדמה לנהוג כהרגלו – אף המילה 'עולם' הזו מלשון 'העלם והסתר'.

זה ועל פי רוב השדר של פורים. שהעולם הוא רק מסיכה, כזה שלובש א-לוהים בכבודו ובעצמו.

וזה חוש הטעם לכך שמקובל ללבוש מסיכות בפורים. ככה אנו בפיטר פן מבחינים שיש ברעיון שקיימת להמשיך ולהפיק מצד הסיפור שבמרכזו שהיא החג. אנחנו מזדהים בעזרת העובדה שמבט שטחי על אודות סיבות היום – כמוהו כמו מבט אודות מיהו שלובש מסיכה, שבכך מפסידים את אותו ההבטה בדמות האמיתית השייך כל מה שלפנינו.

מוצאי פורים אנו באופן מיידי מורידים את אותו המסיכות. אבל נקוה, שרעיון נפלא נקרא ילוה אותכם הלאה לתקופה של יתר על המידה השנה כולה.

ואז מאריך נוציא מסיכות.