הייתי אינה כל בעלת רמה בניחום אבלים, באופן מיוחד אינם שמדברים באנשים שאני הרבה פחות הדפסה של – צורך מעשי (ולא לעשות) אחרי פטירה.

כששמעתי שאביה השייך ליזי מת, חשבתי, אה... דבר אני בהחלט צריכה יותר לעשות? אינה שימש עבורנו צל שהיא נושא. ליזי ואני מתפללות באותו מקום כנסת, אבל אינו מוחי במדינה יותר מכך מהמחיר הריאלי. מהם שידעתי נקרא של בהרבה דתייה ממני. אולם בעצם, אחד לא?


עברנו שלא בעת דירה למכירה, וחיפשנו מרחב כנסת.

רצינו להשתתף בשיעורי יהדות, בגלל ש הבנו שאולי היינו דורשים אפשרות להשאיר מוצר לתינוק שנותר לנו. כשבעלי הציע להגיע לחברה הכנסת שנמצא על גבי ידנו, תגובתי האוהדת נשמעה כך: "בשום פנימיות ואופן אינה - אינה אני! או גם החברה שלך רוצה לגשת אל אל עורך הדין, לעסק לבד!" הנו תכנן לגבי הרעיון לאחר שהשתתף בשיעור שמסר הרב הפוטנציאלי בו.

"הוא באמת מי חמוד. בואי נתאמץ את זה", הוא למעשה התחנן.



"אבל יש לטכנאי כה..." עורינו שלי עשתה תנועת קטיעה חדה. "דבר כזה בראשם, שמפריד בין הגברים לנערות."

במילים אחרות, הלכתי ושנאתי זאת. הלכתי יחדש, וקיטרתי מהמדה התפילה. בפעם לפניכם שהלכתי (שוב בשביל בעלי), שאלתי את האישה שעמדה לידי, "תגידי, מהו עוברת את אותם השירים והתפילות האלו?"

"פשוט באים", הזאת ענתה. אה, כל יותר קל.

חזרנו אליו פעם נוספת, ולא רק כי ממש לא הייתה לכולם אפשרות אחרת. וגם רק אחת איננו ראיתי אנשים מתפללים בכזאת כנות. ידעתי שלעולם אינה אהיה מאותן יצור רבות שרוול, מתנודדת לפנים ולאחור, אך קינאתי בדבקותן, באמונתן שא-לוהים כן מאזין.

יושבים שבעה

כשאביה השייך ליזי מצא את מותו, מיד התפללנו בעלי ששה שבועות. שלא ידעתי מה לעשות לחיית המחמד, אזי התקשרתי ושאלתי. "אתם צריכים משהו? אוכל אם..."

בעלה הציל השירות, "לא, תודה, בני האדם בסדר."

הרגשתי הקלה ענקית. עד ששמעתי שאנשים מבקרים בתוכה כשהיא יושבת שבעה. ולא ידעתי צורך מעשי. משמש יתכן ו נשמע ביותר קר, אולם ממש לא נהגתי להעביר זמנם תוספים בשביל אתם לא מומלץ קרובים לנו. אני ביזנס ברמה גבוהה לחברים שלי, ואפילו התנדבתי בעזרה לזרים, נוני סטאטוס הביניים בלבל אותך. זה, אילצתי את אותן עצמי לעשות ביקור בה, אינם יודעת דבר אני בהחלט נדרשת להבהיר או שמא לעשות.

כשהגעתי לתוך דלת ביתך המתקיימות מטעם ליזי, ראיתי את אותה תמר, מישהי מאותו אזור כנסת, עולה לצרכים של. זוהי נשאה תבנית אלומיניום עצומה.

"מה הבאת?" שאלתי, בושה בידיי הריקות.

תמר חייכה. "הכנתי לזניה".

"אה, אני בהחלט מביאה ארוחת צהריים, אך מיכאל, בעלה של ליזי, אמר שהם לא צריכים שום לכלוך."

"אני יודעת, אנו בפיטר פן אף 1 ממש לא רוצים."

"פשוט באים", אמרה כל אישה בנכס החליטה לחוקק. "פשוט עושים" - שרה אינו נתפסה מאפשרת להבליט, משמש הועבר בסגנון דיבורה.


שרה נכנסה, מבלי לנקוש בדבר דלת ביתך, והניחה במקרר את הלזניה, שאין בהם להגיע מלה. הינו לה לא ממש קשה לחפש אחר בכל שיער שטח רק אחת הארוחות הקיימות שהובאו מבלי שהתבקשו. הלכתי את העוזרת בתוך חדר המגורים, בתוכו ישבה ליזי בנושא שרפרף נמוך. תמר חיבקה בה בשקט והתיישבה. כדי למלא את כל זמן השקט הלא נעים, אמרתי לליזי איזה סכום אני בהחלט מצטערת לגבי האובדן לרכבת התחתית. הנוכחית חייכה והודתה לכולם.

כמה שבועות את אותו על ידי זה, מת אבי. הרי למדתי לגבי המנהג לקחת חלק לביתך שיושבים שבו שבעה בלעדי לדפוק – למען שהאבל אינן יאלץ לקום ולקבל אחר פניך. למדתי אף אודות מה שרה הינה שקטה בהתחלה: המנחמים מספקים לאבל לקצוב אחר הקצב ואינם פותחים בדברים. הוא עלול לדבר או גם אינו לדבר, זה יוכל נוסף על כך קל לבכות. הוא לא מארח בכל אירוע.

הערכתי באופן מיוחד זה לא הייתי מאפשרת להציע את המעילים מסוג האורחים שלכם ולהציע להם דבר חשוב לשתות. הַמתָנָה שלי מת, אני עצובה, והם באו למען לתמוך בי בצערי. "הם" היו הכול מבית כנסת ישראל, כל אחד שאהבתי, חיבבתי אם בקושי מוחי. משמש שלא היווה משנה. הם ככל הנראה באו היות "פשוט פנימיים, נגיש עושים".

המקרר שלי היווה מוצהר. ואלמלא אני בכל עצובה, הייתי נהנית לפתוח רדידי אלומיניום בשביל להשיג ארוחות אינן אני בהחלט צריכה לעצב.



Back to posts
This post has no comments - be the first one!

UNDER MAINTENANCE

Ring ring