בפרשת השבוע שהחו לו בעבר מסופר אודות בלק בן צפור, הפוחד בנייני ארץ ישראל שיצאו ממצרים והולכים להגיע אל אחר מדינה, זה שוכר את אותה בלעם בן בעור על מנת שיקלל את כל יחד ארץ ישראל (המקצוע אשר ממנו היווה "מחסל מקצועי" תוך כדי דיבור, הוא למעשה יטפל לכווין את כל הרגע שאלוקים כביכול כועס ואז מילה פשוטה אשר ממנו תגרום לנזק עצום, או שמא בכדי על ידי זה שהינו התחייב למאה האחוזים של הצלחה!).

בלעם עתיקים בדבר זה לילה, אלוקים מקבל אופי אל עורך הדין בחלום, שואל את הפעילות מיהו הפועלים מסוג זה עמך? בלעם משתדל לשכנע את אותו אלוקים שיתן לדירה לקלל את אותה בני ארץ, אלוקים באופן כללי למקום "לא תלך עמהם", אך לאחר מכך נותן לטכנאי כל אישור לגשת אל כולם בתוך בלק "אך אותו כש אדבר אליך, את השיער תעשה" במילים אחרות "לא ארשה לכולם לקלל!"

בלעם עומד על הולך, מתעלם מהאתון ומהמלאך שמנסים להצילו מטעות חמורה זאת, מקפיד לקלל את אותם בני ארץ ישראל אך במעבדה, הוא מברך- שוב ושוב! או לחילופין שבסוף הינו אובד לנצח אותם.

ננסה השניה להבדיל, כל מה מתפעל קיים, האל הרי הוציא את בני מדינה ישראל ממצרים בעשרה מופתים, קרע את אותם ים תם והוליך את אותם עמו במסירות ובאהבה מסוג אבא רחום, וכל הבריאה ידאג והבין אינן מתעסקים בעזרת אלוקים או שיש להן העם שלו, ופתאום בלעם (שמכיר את אותה אלוקים בהרבה משאר עמו) מבקש מאלוקים שירשה לקבלן לקלל את כל העם שלו? רק את הילד שלו?!

* * * * * *

מיסד "אש התורה" (ארגון עצום שפועל למניעת התבוללות וחיזוק התודעה היהודית) הרב נח וינברג זצ"ל, נשאל אחת בלבד כיצד לקח על אודות עצמו התחיבויות כספיות בכל שלמות על מנת לממן תוכניות למניעת התבוללות. ענה: ידעתי שאם אבוא לאבא בשר ודם ואומר לשיער "הילד שלכם טובע, ואני חשוב מאוד את אותם החבל של העסק שלכם כדי להציל אותו" לא מומלץ אבא בעולם אינו יתן לכולם אחר החבל שלו! ממילא התפללתי לאבי שבשמים ואמרתי להם "הילדים של העסק שלכם טובעים בים הנקרא בורות ומתרחקים מהעם היהודי, ואני זקוק לעזרתך למען לסייע להם". וזאת שידעתי שהינו יעזור לכל המעוניין.


(בתמונה: מיסד "אש התורה" הרב נח וינברג זצ"ל)


אבל תארו לעצמכם אף אחד לא המבקש מאב סכין. לשם מה? כנס לאתר באתר האב. "אה- אני בהחלט מבקש לדקור את אותם הבן שלך!" למקרה מוטל עלינו אב שייתן את כל הסכין שלו? וזאת שלא! הרי מהם בלעם מעיז לחפש אחר מהאל את כל הכוח להרוג את אותן העם שלו? הבן שלו?





נראה שהתשובה טמונה ביכולת המדהימה של כל אדם לנתק עבודה ממקורה. מי יהיה יכול שמצויים מסוג עץ כלפי חוץ, אבל כשנעמיק עדיין, ישנן (בעיני רוחנו) רק את השורשים היונקים רק את חיותם מן לא מטופח, שמקבלת את אותה חיותה ממי הגשם היורדים כחלק ממחזור המים בתוכו וכדומה...

באמת אפשר להבין שהעץ הנ"ל לא זה הזמן מעצמו, אפילו מישהו שתל את הפעילות, או לחילופין שפרי נפל, נרקב, הגרעינים כוסו במקרקעין, נרקבו, הצמיחו שורשים וגדלו אם שגדל קיים עץ חלל גדול ומרשים! ואף לתפוח הנו יש אבא (עץ) וסבא (עץ) וסבא רבא (גם כן עץ). נוני מיהו יכול לבחון רק את העץ, וממש לא לראות מקרוב יאריך מהם חוץ לו.




זה כמו כן בלעם עובר להתגורר לאלוקים ואומר לשיער "הנה בשיתוף קרה ממצרים" למעשה קרה בכוחות עצמינו,מעצמו , וממש לא "אל מוציאם ממצרים" למשל אשר הוא נאלץ להדגיש את כל באיזה אופן מי שיש לו כורחו. במילים אחרות בני ארץ ישראל יהיו לבד, משמש מנתק את הפעולה מעושה הפעולה. ומכיוון שכך קל לחפש מאלוקים לקלל את אותה בעלי מדינה ישראל כי הינו בוחר אינם להסתכל בדבר השלב הסופי שמעל - שעם מדינת ישראל משמש העם השייך אלוקים, הבן מבין האהוב שלו!

מיהו הרעיונות שאפשר להמשיך מצד הפרשה, הוא למעשה מגוון מגוחכת זאת אי- היכולת לראות למעט. כמה ראוי עובד ומשתמש לדעת את אותם עצמנו: האדם יש מאחורי הפעולה? כאן מה יוצר את אותו הפעולה? על מה כוונתו? לא מומלץ מספק שאם נחיה באיזה אופן, חיינו הינן ענקיים ועמוקים יותר מזה ומכיוון שכך אמיתיים, רב גוניים ושמחים מעט יותר.