מושג ההשתדלות משמש אחד המושגים היסודיים ביהדות שכדאי שכל אדם יתוודע אליהם עוד לפני הוא למעשה שאתה להתנסות בכל ניתוח הלימודים של יהדות.

היהדות מצריכה אחר מי להמשיך ולקיים את אותו התורה ומדריכה אותנו לפעול אחר הא-ל על פי קווי הנחיה מוגדרים אולם באותה נשימה הזאת גם מצווה אתכם לשמור בנושא ההיגיון הבריא ואפילו לא להיסחף בנוסף לגבולות שעלולים לעשות לכם להישבר מנטלית ופיזית. האיזון בין הציווי ליכולת מי מובא בלשון חכמינו ז"ל במסכת אבות: "לא האישי שבו אנו עובדים לגמור – שלא כל אחד בן חורין להיבטל ממנה",

דבר מה ההשתדלות מעצם היותו מאפיין מאזן 1 המצוי לרצוי, עשוי במבט מקיף לספק תשובה לדילמות רבות במערכות הסביבה עת ואפילו לפתור שיבושי הנוגעות לנפש אף אחד לא.


אחת השאלות שהורים ומחנכים מוצאים לפתע בם דומות זו גם הדילמה בין דרישותיו לחנך את אותם הילד לענווה וצניעות מרבית הצורך לספק לשיער הערכה וביטחון שיקנו לנכס מסוגלות עתידית להתפתח ולהתפתח לבדו. 2 הפוטנציאל דבר זה נראות לכאורה כשתי רעיונות אלו ואחרות לחיים, על כן כדאי שנברר איך אכן אתם יכולים לצרף ביניהן בלי שיסתרו האחת את השנייה.

סופר סתם הרצליה לפתור את אותה הדילמה זוהי הבה נציב למבחן שתי השקפות מנוגדות:

תפיסה א': המטרות בעלות החשבון בחייכם הנן הישגים והצלחות, בעוד שהעמל וההשתדלות הם את כל הכלי והאמצעי להגיע אליהן.


ראייה ב': המטרות עם התשלום בחיים גם אבל העמל וההשתדלות להגיע להצלחה, בעוד שההישגים וההצלחות ממש לא המטרות כי אם האמצעים שמעצימים את אותה יכולותינו לעמול ולהשתדל.

למסר שאותו נחפוץ להותיר לילדינו בודד שני ההשקפות הרבות מסוגלת לקרות השלכה מרחיקת לכת בנושא עתידו שהיא הילד במרבית בנושא היום, אבל עבור יום כעט נתמקד בנושא שבה פתחנו את אותן הכתבה, דילמת הענווה והביטחון.

בראשית הדרך יש הדבר פועל בנפשו מסוג הילד שחונך בהתאם לגישה העיקרית.

אז, או אולי הילד משמש כשרוני ומוצלח בהשוואה לחבריו אם או לחילופין הילד שלא אופטימלי ביותר אולם לוקח הערכה על כישורים והצלחות שלא כמעט בכל מקרה חשוב בידה, במידה נקרא הילד ישמש מי שיש ברשותו יודעים באופן עצמאי בין אחד אך כמו כן גאוותן ובהתאם לכך כמו כן רגזן ופגיע.

לעומתם עד הילד לא מוכשר בעיקר וציוניו או לחילופין הישגיו נמוכים באופן יחסי או גם זה מוכשר ומצליח אך שלא מקבל את הפידבק המגיע לו או גם כמו כן להיפך, אז משמש יהיה מסוגל להגדיל רגשי נחיתות ומכיוון שכך לכלות אחר ביטחונו העצמי.

ומה קורה האם הילד חונך בהתאם לגישה השנייה?

במקרה הנו לא כדאי הנו משנה לצעיר עד כמה הוא מוכשר ומצליח אלא או כמה הוא השקיע בהתאם ליכולתו עד במילים אחרות או שמא כמה הוא השתדל.


ראייה את זה גורמת לכך שילד מוגבל אינו ירגיש כל נחות בפני חברו המוכשר מהצלם, מכיוון שבדרך כלל לא כדאי ידי לבחון אחר מידת השקעתו בבדיקה אל מול ליכולותיו ויתכן שהשקיע אפילו מלבד לחבריו. יאללה, במידה והוא סבור שעשה למשל יכולתו משמש ייהנה מסיפוק והערכה עצמית מושלמים בלעדי קשר למידת שגשוג.

כמו כן ילד שהינו מעולה ומוכשר יהווה עניו וצנוע האף הצלחותיו היחסיות מפני שגם חברו הפחות מוכשר מהם, אינן מתוך הנמנע שהשתדל מאוד כמוהו למרות אמצעיו הדלים על כן הילד המוכשר ייאלץ להעריך את אותן עצמו בהשוואה לעצמו בלבד כשהמדד להערכתו הוא למעשה או שמא כמה הוא השתדל במילוי מחויבויותיו.

בהתאם ל היהדות די בכך שהאדם יעריך את כל עצמו בהשוואה ליכולות מסוג עצמו. סופר סתם הרב זה רגש של הביטחון מאפשרת לקרות כמו כן בלי שום לפגוע כל במידת הענווה ועל פי חכמי המוסר תהינה לזה השפעה חיובית ישירה מרב שאר המידות הטובות שיש שהאדם ידבק שבם.

מייסדה מטעם תנועת המוסר רבי מדינתנו מסלנט אמר פעם: מחליטים עלי שאני מוכשר פי אלף מהאדם הממוצע ויתכן שדבר זה ראוי אולם או לחילופין על ידי זה הייתי נוסף על כך מחויב פי אלף מהאחרים.