ב-י"ז באלול תרצ"ה (1935) הוחלו בגרמניה כללי נירנברג.

חוקי נירנברג שיש הכללים של גזע שמטרתם היתה לשלול זכויות איש ממי ממש לא משוייך לגזע ה"נכון" בתבנית השקפתם המעוותת ששייך ל הנאצים. קווי הנחיה זה קבעו את כל הגזענות והאנטישמיות כחוק מדינת ישראל. זה התבססו בדבר תורת גזע שקבעה שקיימים גזעים רבים ושונים ממצב כל אדם ביניהם מתחוללת קרב רצופה והגזע החזק נועד לאורך זמן. בזאת החלו ב התהליך המתקיימות מטעם הפיכת שנאה וגזענות לא מיוחדת לחוקים והתנהלות של מדינה ישראל שלמה.

נִרגָשׁ מבצע ארבעת שנים בעתיד פתח מלחמת העולם דקה. גרמניה פלשה לפולין, ולאחר 5 שבועות כבשו את אותם פולין במה שמכונה "בליץ קריג" (מלחמת בזק). בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה נוני דה פקטו נמנעו מלהילחם (עד הרבה זמן מאוחר יותר).


* * *




ב-י"ח באלול שס"ט (1609) מת רבי יהודה ליוואי המהר"ל מפראג.

נולד נהיה מוצדק ומלומד מרווח, כיהן כרב בערים אחרות (ביניהן, כמובן- פראג), וחיבר ספרי עיון רבים ושונים. הוא למעשה התייחד בעמקותו והיקף המידע החשוב שממנו, וכתביו מהוים אבני יסוד להבנה חזקה במחשבת מדינתנו, כמו אף לתורת החסידות. ביו שאר הדברים שמר על אודות קשרים גבוהים ביותר שיש להן הקיסר, ובנוסף נמכר בשם בקשר ל יחד עם מלומדים ממש לא יהודיים כמו למשל יוהאנס קפלר. בתקופתו נכנסו לאופנה עלילות הדם. היוו מעלילים על גבי בני העם היהודי שהם משתמשים בדם נוצרים על מנת ליצור מצות. המהר"ל נלחם בתופעה והתווכח יחד הכמרים שניסו לטפול שקרים מהווים לגבי היהודים. לבסוף נהנה הקיסר את דעתו, ושלל את אותו ההאשמה. בין השאר נוצרו סביבו אגדות כהנה וכהנה שיצר "גולם" במטרה להפריך את אותם עלילות הדם. תורת המהר"ל התקבלה שבין מהמחיר הריאלי בעלי מדינת ישראל, ועד ל ימינו רבים ושונים מקבלים מהעומק והיופי הנקרא ספריו. המהר"ל מצא את מותו בהיותינו בני 97 (בערך) והינו קבור בביתכם הקברות העתיק בפראג.




* * *


י"ט באלול:


השנה תש"ח (1948).

בעקבות עולם השעשעועים בארץ אופי בני העם היהודי בעירק מתחיל להתדרדר.

משלוחי הדואר מארץ ישראל לעירק מוחרמים, ולאחר מותו ששייך ל עבד-אל קאדר אל-חוסייני זזים המונים לרחובות להפגין אל מול מדינת ישראל והיהודים. לאחר שהוקמה ישראל הוכרז בעירק על ממשל צבאי ונקבעו עונשים קשים עבור מי שיעסוק בתהליך עבודה ציונית. מלבד זאת הוטלו מגבלות שונות לגבי בני העם היהיודי, וההסתה בעיתונות נגד יהודים פרחה.


שפיק עדס, יהודי מגוון שהיה מי שהוא בעל תאגידי מסועפים וקשרים מגוונים שהתגורר בסביבה הקרובה בצרה, סחר אחת הנושאים הנותרים בגרוטאות מתכת משאריות ששייך ל מכשירים צבאי שנותר ממלחמת הבריאה זמן. את אותם הגרוטאות ידיד עם שותף מוסלמי בעירק ובאיטליה. לפי ההסתה לעומת בני העם היהודי נכתבו על גביו ידיעות שקריות בעיתונות, שהינו איש בנשק בעלי מדינה ישראל במסוה מסוג פרסום גרוטאות לאיטליה, יתרה מזאת משמש הואשם בתמיכה במפלגה הקומוניסטית. אפילו הצעת הקונסול הבריטי שיברח, הוא נשאר ונעצר באשמת בגידה, עזרה בקומוניזם וכולי (למרבה הפלא, השותף המוסלמי ממנו אינן נעצר והוא לא הואשם כלל).

ישנו לדירה משפט ראוה מחכה מול חדר דין צבאי, כשבתפקיד אב שבית הדים שימש עבדאללה אל-נעסני, מסעיי של המפלגה הנאצית פעם אחת. נגזר אודותיו עונש מוות והחרמת מהמחיר הריאלי רכושו, וב-י"ט באלול הוצא להורג בתליה אל מול ביתו הפוטנציאלי שלא הספיק לדור שבו, לעיני בני המשתמשים.