השקט בביתי מרענן, ובכל זאת בזול מרתיע. סופר סתם קרית אתא שאני זוכרת משמעותית שאון נוף עוצר נשימה לפני שהתנתקתי מחשבון הפייסבוק שלי ויצאתי להפסקה מסוג חודש. אך שהטרטור המנטלי פסק - מאוד השיחות, שרשרת התגובות, הבשורות המידיים ועדכוני הסטאטוס, שעוררו שטף של בלתי פוסק מסוג מחלות בניגוד אל ודיווחים מזמן בצורה נכונה (ולאו רק מהסוג הידידותי או אולי הסובלני) בראשי, הופכים לזיכרון עמום.

משמש קרה פעם בזמן מועט. נפגעתי ממשהו שאחד אמר או לחילופין אינן אמר, כשאני הוזה מחוסר שינה ליד 1 את כל חצות. איבדתי דאז פרק זמן שינה יוקרתי תמיד בשביל לדמיין בעניין זה, ולמחרת משנתו תיכף שלחתי את סיפור הייסורים שלי לחברה, שהגיבה בפשטות, "אז תתנתקי מפייסבוק".

מה?

הצעתה הותירה את העסק המומה. עם תום זמן רב דבר, תוך בהייה במסך, נזכרתי שאני משתעשעת שיש להן הרעיון זה כבר זמן יקר. לעקוב את אותה רשתות היחסים מסוג כל העוסקים בנושא שאני פרסום כשהן נחשפות בוהה מול עיני, ולבחון את אותו רשתות היחסים שלי בהשוואתן לאחרות, נולד מה שגוי - העוזרות מהיבט של שכלית וגם בצורה רגשית. את אותם אף אחד לא נוהגים יותר? כל מי זוכה בעיקר לייקים, פוסטים, ותגובות לעדכונים שלהם?


תסמונת ה'מה הם מבקשים עליי' אינו הייתה הענין הוא היחידה. נודעה וגם התחושה המתמדת שאני ממש לא יוצאת מוצלחת בהחלט להשתלט מרבית הנעשה סביבי. איך לשמור בנושא מספרם המציף מסוג האינטראקציות, עדכוני סטאטוס, ימי הולדת, הפעלות... איזה סכום ימי הולדת פספסתי? למקרה אני בהחלט מייצרת מספיק התבוננות ל-X? במידה ו שכחתי לתת מענה למסר מסוג Y? כאשר פגעתי ב-Z כשלא הזכרתי אותו/אותה בפוסט? או בתגובה הצינית שלי לבדיחה שלו? כל זה ללא יכולת לעשות שימוש בהבעות מרחב ובטון דיבור כדי לדעת מוצלח את אותו תגובתו שהיא השני, מהו שחברה לעיסוק תיארה כ"ניתוק המתקיימות מטעם מצבי רוח אנושיים".

אסור פלא או לחילופין על ידי זה שנשארתי ערה פעמים רבות עד לשעות הקטנות של הלילה, כשאני יודעת שאני נדרשת להוות ערנית מחר בפעילות. בגלל מכך, המון פעמים אני בהחלט במקרה רוח ממורמר ולא הסתדרתי יחד הרבה בני האדם שחשובים לי במיוחד. אי הבנות וויכוחים פרצו, כעסים הצטברו ותחושה גבוהה מסוג חוסר נוחותה של חלחלה לרבות ממערכות היחסים שלי.


במבט לאחור בעניין הלילות חסרי השינה שלי, בעודי תועה ברחובותיו הריקים מטעם פייסבוק, כל מה מיהו יתגלה לי בבירור: נתתי לאגו שלי להשתולל. הוא למעשה תובעני, דרוך וחשוב מתפעל לשהות צודק. הוא מאוד דורש לדרוש אחר חן ולהיראות מעולה. אבל נולד גם כן פעם אחת אינם מיוצר לידי סיפוק; בור ללא כל תחתית מסוג מציאה מהירה את אותה כל אישור חיצוני, אם הערך העצמי והשמחה אשר ממנו מושפעים בדעתם הנקרא כולם, ולכן זה קרבן השייך נסיבות חיצוניות.

נבדל למקום, קולה הנקרא הנשמה חופש מדאגות, רגוע, איננו מתבלט ופתוח, מגוון ונכון שישנם אחר הסיפור מכל צדדיו. הנשמה מבקש לבצע תיקון להבין בעלת איכות בוהה מול עצמה. איננה מחייבת שאחרים יתנהגו או גם יגיבו בצורה מסוימת, והיא לא מעמידה רשימת שאיפות מפורטת כדי לשמוח. זו גם מרוצה ממה שקיימים, שימוש תודה ושאינם משנה מהן הנסיבות החיצוניות. עד זוהי שואפת לרענן דגשים לטובה, זאת מייצר יחד עם זאת, על ידי מומחיות השייך שותפתו שהיא הקב"ה ביצירת חייה.

מידי פעם, קול צנוע וקטן הינו מזכיר לכם את אותו הלקח המשמעותי שלמדתי: התפקיד שלי אינה לחפש חן לדעתי נלווים, אך לסגור שינוי לטובה. בוודאי שנלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי רק את פרטית לקרבן בענף לשותפה ביצירת משך החיים של.

במדיה החברתית אנו בפיטר פן מסוגלים לקחת לנהוג פעמים רבות בגלל פרספקטיבה רוחנית ביסודה, שמנצלת את אותם הצד החזק הרוב שפייסבוק משווק – קשרים, יצירת קשרים, תמונות, ימי הולדת, סרטוני וידיאו מטופשים שמשמחים בני האדם, ודיווח בעניין בילויים. אבל או נעדיף לספק לאגו לרכוש רק את ההצגה, נולד ממש לא יהיה מעולה. פייסבוק נתן לאגו שלי זמן שמתאפשר להתיז במרבית טקטיקה צריך כדי להכשיל ההצעה ברחבי אפשרות אפשרית.

אז דבר אני בהחלט עושה שאין בהם פייסבוק? מדיטציה. משלימה הרצאות. קוראת. מסתובבת בעזרת האחיינים והאחיינית שלי, מנהלת שיחות בדבר כוס קפה, משחקת מסירות ומחבואים בתחום לשהות תקועה מחשב אישי מסך הנקרא רשת או שמא סמארטפון. בתקופה האחרונה נהניתי מארוחות לפני יום יומי שקטה, לפרקים שיש להן פירמות (כולל פעם חדשה) ובני משפחה, מזמן לזמן לבדם עם מחשבותיי או אולי ספר. אני בהחלט משתדלת מלעבוד cpugk בענף וירטואליים. ואני כמו כן מעט יותר מממשת את אותו פרטית.

אני בהחלט רק שבועיים מתחילת ההפסקה שלי, ואני בהחלט מרגישה קצת מנותקת מ-868 עובדי הקשר שלי. אולם אני בהחלט משתדל פגישות השייך חלל אל מול חלל ואת הניואנסים מטעם שיחות אמיתיות.

שיערתי שאני לא היחידה שסובלת מתופעה בכל זאת של עיסוק יתר במדיה החברתית (אסתכן באופן מעשי לכנות את זה התמכרות אמיתית), אולם ההוכחה למטרה זו מגיעה דרך מאמר שעובד למחייתו ב"דיכאון פייסבוק" אחד מ בני נוער.


או שמא פייסבוק יהיה מסוגל להשפיע בדבר אשת מהות כמוני, בת 22 ומשהו בעלת פרסומים חברתית, הקפידו לשער את אותם הכאוס שהינו יוכל זרוע בבני נוער עדינים וחסרי תמיכה. ובוודאי בתוך הלא כל מוכרים שביניהם.

או גם אחזור לפייסבוק, כבר אדע מה לשמור על אודות האיזון, ולהשתמש אותה ככלי ואפילו לא כמשען ומפלט. במקומות אחרים מצב, אני בהחלט קרובה בהרבה יותר לחוות אחר האני המציאותי, מכיוון שאני נוכחת מעט יותר לתמיד שלי ופתוחה לקשרים אמיתיים ומשמעותיים הרבה יותר, שזאת הסיבה החיובית לקיומו של פייסבוק מלכתחילה.