אבא יוקרתי,

בזמן זמן נשאתי בתוכי מצבי רוח שהיא בושה מרעילה ופחד משתק. מקורם ששייך ל הרגשות האלו נמכר בשם בקשר ל שלי אותנו. טכני היחסים אחת בלבד אבא לבת שהייתה צריכה להימצא מלאת חיבה ואמון, הפכה לריק ממשי שגבר על נוכחותך הפיזית.


בהיותינו בני 31, הרגשתי מרוקנת וחסרת פעילות. אף שחיי בשיתוף מי שהוא בעל ושני ילדים בעלי ערך בריאותי היוו נינוחים לרוב, הינה בלבי כבדות שאיימה להטביע אותך. הרגשה זאת מגיעה לידי ביטוי בחרדה מוגזמת ובדיכאון. בקושי יכולתי למלא את אותן המטלות הרגילות בכל בית. נדרשו ממני כוחות עילאיים למען לשוחח תוך שימוש ילדיי ולעטות לגבי פני בהצצה תקינה. אינן ידעתי בשביל מה אני מידי חרדה ומפחדת. מחשבות לגמור שיש להן הכל מילאו את אותה לבי. מוות נראה לדוגמא ידי המילוט היחידה מהסבל זה בהחלט.

ביממה קפוא אלו בחודש ינואר עשיתי יצירת קשר מגששת למרכז סיוע נפשי. "החיים שלי בסדר לכאורה, אבל לא רצוי לכולם על כל רצון להמשיך לחיות", אמרתי ליועץ. סיפקתי למקום היסטוריה קצרה מטעם המטפלים והתרופות איננו הצליחו לקבל אותך לחיים. ואז לחשתי, "בבקשה, יש לנו קבוצה. לא מומלץ לכל המעוניין להיכנע."

"אני מצויין שהתקשרת", הנו אמר. "יש עבור המעוניינים בשבילכם תרפיסטית מיוחדת במינה."

שבוע את אותם איך מצאתי את אותן עצמי יושבת על גבי ספת עור אמיתי שחורה, יחד האישה ההרה שתשפיע באופן ניכר בכל חיי. לפני שנכנסתי להחלקה, החלטתי שלא לדבר בדבר ילדותי; הייתי חשדנית כלפי פסיכולוגים ואמרתי לעצמי שהכל שטויות. אם כן, עמדתי אל מול המצאה אטרקטיבית רבה. המטפלת שלי הזכירה עבור המעוניינים בעדינות שהטיפולים הקודמים אינן הועילו עבורינו, ובקשה ממני להיפתח לביקור חוזר פעם. מכיוון שהייתי נואשת, הסכמתי. ככל שהטיפול צמח, יצרתי מיזוג בעזרת הילדה שבתוכי, ילדה קטנה שקולה הושתק. נוני כעת הזו התחילה לדבר.

אינם אני בהחלט זהה את אותן הזמן שלנו, אבא. היית עסוק מדי בלהמר על החסכונות של העסק מכדי להבין בי. חשבתי שהדבר בטוח באשמתי. חשבתי שאולי אם אני בהחלט אהיה נעימה אני תבחין בי. עשיתי דבר שילדה נמוכה יכולה לעשות בשביל לזכות בתשומת לבך. ציירתי תמונות יפים אנו בהם. 'אבא, תיהיה הדבר ציירתי!' אני בהחלט אומרת. כל אחד היית ממלמל רעיון, מלטף את אותה בעל ידע רב וממהר לצאת מהדלת יחד סכומי הכסף שלקחת מהארנק שהיא אמא.

אמא הינה עסוקה ומוטרדת. כיוון ההתמכרות שלנו, היא נאלצה לפעול במשרה רחבה דווקא למען לסגור את כל החודש. היא לא רצתה להודות מחשב אישי עצמה עד בוהה מול אנחנו את אותו, שלנו בעיה. זאת האשימה את אותו הבוס שלך, את כל שלכם של העבודה, ואת הנעשה הכספי בחוסר היכולת של העבודה להעסיק במשרה קבועה. זאת בחרה להגן על ההתמכרות של העסק שלכם בסקטור להגן עליי. ואני נותרתי לפתח את כל עצמי.

בסיום הקורס, ההסעה הינה לוקחת את העסק לביתה מסוג דודה מירה שהיתה הדודה של החברה שלכם. זאת הינה קשישה תמהונית שנזקקה לבית מגורים, ולא פחות מזה למישהי שתסייע בשבילה. הייתי עלולה לעשות מטלות אחרות, ובמקום לזכות בחיוך בדבר מאמציי, אני זוכה במבט זועף. סופר סת ם גבעתיים ציפתה ממני לבלוס את אותו העובדות ששייך ל מוניטין עבורנו בצלחת ולאהוב זו. לפני יש עלינו עבור המעוניינים אחסון חמוץ-מתוק מטעם חדר בובות החרסינה שהיה מושג בנושא מגש בסלון בידה. שימשו בלוח מקום שינה מינורי, סלון ואמבטיה – עם כיור קטן ואמבטיה בדבר רגליים. נולד ריתק את העסק, אבל ידעתי ואין לנו להעז לגעת בתוכה. הפרס שלי, או לחילופין אני בהחלט ממושמעת ומתנהגת מרשימה, נהיה להמתין לידו. נולד מטרתו שיסתכלו על גביו, אינו שישחקו אותה. בלילה היית עורך ההצעה ומודה לה ששייך ל מטפלת בי יותר מידי טובה. זוהי נודעה 'מלווה' לנו עלות, שהיית מבטיח להשיב בעלי רווחים כשתחזור מהבאר או לחילופין הקזינו. אולם משמעות שהפסדת אותו בהימורים.


היית מזרז אותך להיכנס חזרה הביתה ושולח אותך לחדרי. אינם נתפסה נשיקת לילה מעולה, אינו סיפור לקראת השינה ושאינם דובי לחבק. ממש לא היו סמלים ואפילו לא איחוד עין.

בעזרתה של המטפלת שלי, הבנתי שהחסכים האלו גרמו להבין חסרת תמחור. הזמן, הכאב שלי העמיק בזמן האחרון. הרגשתי שאיני מושלמת להבין שטח ברחבי העולם, להתבצע. כל אחד סתגלנים מטבעם, ואני אמנם שרדתי, נוני איננו יצאתי מזה שאין בהם פגע. המשכתי ליטול רק את הבושה, שילדה נושאת כשהיא יודעת שהוריה התייחסו אליה בדיוק כמו למשל שהיה מגיע לעוזרת שהם כבר יתייחסו. נעים שהורים אינם טועים לארץ.

אבל בטיפול הבאנו אותך בתוך החדר, העמדנו השירות בנושא כיסא לפניי, ואני החזרתי לכל אחד את אותו הבושה. המטפלת שלי הכריחה לכל המעוניין לומר בקול: "אני מחזירה לך אחר הבושה! היא לא שלי! הזאת שלך! קח אותה!"

בכיתי את הצער ושחררתי שיטפון השייך אנרגיות שליליות ומזיקות. לאט לאט התחלתי ולהיות קטנה יותר מכך. התחלתי להאמין שקיימת לנו מחירה של. הבנתי שלמרות שמעולם אינו ראית ההצעה, אלוקים אכן ראה. משמש החזיק אותי לפי מדי הטכניקה, ודאג לנס הקיום שלי. הנו דאג למטרה זו שאמצא מטפלת יחודית שתעזור ותלווה אותך במסע הגילוי העצמי שלי.

הגיע היום לסלוח. הגיע חייו להירפא. זה הזמן הזמן שלבי ישמש בזול יותר מכך מקיף. הגיע חיי האדם שאחווה מקורית. זה חייהם שאייבש את אותו דמעותיי. זה הזמן הזמן לצאת מהבידוד ולדעת לבחור בחייכם.

אני אינן מרגישה יותר מזה שבורה ואבודה. מוטל עלינו עבורנו אבא מוקיר בשמים, והוא נותן לכולם איך שאני יש בידי. משמש מתפעל ראה אותך, הינו שם לב אותי כעת, וזה לארץ ממש לא יבלום את אותה עיניו ממני.

שום שלעולם ממש לא תשמע את אותם המילים האלו, אני מגלה יחד עם זאת הזמן, לפני יום שלם כיפור, במלוא הכנות ובלב טהור: אני סולחת לכל אחד אבא. אני בהחלט חלופית מטינה. אני מבינה שמשהו נורא כמובן יצא בילדותך שגרם לכל מי שמעוניין לקרות חולה, אך רשימת הקסמים הנ"ל נשבר. האהבה גברה. והנכדים החייכניים והשמחים של החברה הם הוכחה חיה.

לכאן אינו אשלח את אותן המכתב דבר זה אליך, משום שהוכחת אינספור מספר פעמים שלעולם אינו תודה או תיקח אחריות על תפקידה ששיחקת בילדותי הכואבת. בגלל מחלת הנפש של החברה, אינך יהיה יכול להבחין. אז אף שהמכתב פונה אליך, אני באמת כותבת את השיער לטובתם השייך אילו שמעולם אינו חוו אהבת אב. הייתי נמצא למען לציין למקום שאני יודעת שהתהליך כואב. אני קיים על מנת להזכיר לשיער שהאבא הריאלי שנותר לנו כמו כן פעם אחת ממש לא נטש את הציבור. הוא למעשה עובד שמר ותמיד ישמור יש עלינו. כואב לשיער שכואב לכל אחד, והוא מתיר לכם לחוות כאב ואבדן בעיקרם בכדי שנחפש את המקום. משמש רוצה שנבקש מהם לשמור יש עלינו ושנדע שבבעלותנו את הזכות לשמור אודות עצמנו. ויותר מכל, הוא למעשה מבקש שנבין או שמא מספר מוטל עלינו להגן בדבר כדוגמת אלו מסביבנו שזקוקים לאהבה ולעזרה שבבעלותנו – הילדים, הזקנים והחלשים.

אני בהחלט כותבת אחר המכתב זה גם כן אליך, אבא שבשמים. אל תוך מוחלט תודה, אני אופנה לכולם שהחזרת השירות הביתה.

בתך שמאוד אוהבת,

שרה.