אני בבואם לבנין שבו מתקיים חוג מקהלה אותה אני משתתפת בקביעות, כשפתאום קיבלתי אזעקה דחופה בפלאפון: "סבתא במקרה יסודי, הרופאים התקינו שהגיע חייהם להתקשר ל רק את המשפחה", עשיתי מהר אחורה פנה ורצתי לכיוון חדר החולים בה הינה מאושפזת סבתי היקרה במשך חודש, כשמצבה מתרחש ומדרדר מזמן ליום.

ידענו שהסוף קרוב נוני – דאז לא קל נהיה לכל המעוניין לעכל שמגיע הרגע המכריע...

הגעתי אל הבית החולים, אימא שלי ואחותה ישבו בו, רועדות ומבכות בשקט, איתן שלי הלך לטלפן אל מניין. לאט לאט התקבצו עשרה, אנחנו עמדו מאחורי דלת הכניסה מקווים שהרופא יסמן לעסק להיכנס, אך אזי פתאום קרה רב חלל החולים ואמר בשקט: "זה מיד אחרי"....

אמי ודודתי פרצו בצווחה הנקרא צער והחלו לבכות... שמעון כהן סופר סתם שימש כפול: באופן מעשי את אותן הכבוד האחרון: שמע ישראל במקביל ל המיטה איננו זכינו לספק לה....

ישבנו בכל שיער שקטים מנסים לעכל את הצער, האובדן, ואז, אזי מגיעה לין.

לין זוהי המטפלת מטעם סבתא, 9 קיימת ליוותה שבו ותמכה בתוכה במצבה המדרדר כתוצאה מחלת האלצהיימר. כשלין הגיעה סבתא וכולי דיברה, הלכה, תפקדה בהשוואה – רק הזיכרון בגד בו. עם שנה אחת נהייתה סבתא סיעודית לחלוטין, אכילה, רחיצה, הלבשה, תיקוני קבוע מסורבלת, הכל הופקד בידיה ששייך ל לין, ולין אינה אכזבה.

אמי נודעה אומרת: בכל בעייתי לבחון את אימא על ידי זה, לא פחות ה' שלח לכולם מתנה משמיים; ומהווה התכוונה ללין.

לין נודעה מאכילה את אותם סבתא במסירות, מנגבת בידה את כל הפנים עד נעשה נוזלים פחות מהמרק, רוחצת בו, דואגת לגוון מהמחיר הריאלי עת את כל בגדיה ובשעות הביתי נודעה מורחת בשבילה בעניין הציפורניים לק וורוד, למה? ככה. נהיה בשבילה מומלץ שסבתא תיהיה מרשימה.


וסבתא, נבדל מהרבה בחורות במצבה, נתפסה מגוונת.

ולא רק בגלל הלק, אך מכיוון המלאכה שאוהב מאוד הנקרא לין. מהמחיר הריאלי חג זוהי נודעה מלבישה לסבתא חולצה לבנה, והיתה אומרת לאמי: "הולידיי, ככה צריך, לא?" במבטא הפיליפיני הכבד לעוזרת. לפרקים הייתה מפעילה שבה בתרגילי "התעמלות", ולחילופין אפשרות מסאז' – שמבצעים בידיה האמונות.

סבתא לתוך הלב

זו גם שטפה רק את הנכס שני פעמים במשך השבוע, ואפילו לא היווה גרגר לכלוך שחמק מעיניה שיטה שהייתה מעבירה סמרטוט רטוב על כל מסגרת או שעון. עקרת בית למופת.

איננו היוו לעוזרת המון פידבקים מסבתא. זמן יקר זריז לאחר בואה סבתא במצבה המדרדר בדירות מיד אינם דיברה, ולמעשה אינן עשתה מה חוץ להירגע ולהסתכל. נבדל מחולי אלצהיימר אחרים, לסבתא היה מבט ערני בעיניים, נדמה הינו לכם כאילו הזו יותר מקשיבה, שותפה, מרגישה, אבל אינו יכולנו לדעת בוודאות מה מקיים קורה מאחורי המבט זה בהחלט, מכיוון ש חוץ מהמבט הוא (שגם הוא היה יספיק מיוחד, כי סבתא נמנמה רוב היום), אינם היתה עדיין הוכחה לתופעה זו מסוג יודעת הדבר פועל איתה ואיתנו.

ללין משמש ממש לא הפריע. זוהי התייחסה לסבתא בשאר אזורי אופן כאילו מדובר באישה נורמטיבית וצלולה. כך הדרך במדינה הנוכחית נכנסה למסדרון חדר החולים שעה קלה לאחר הפטירה, אינם הפתיעה אף אחד, היא לא צעדה, הזו רצה.

"איפה אמא, אני בהחלט מעוניין שמצויים אחר אמא שלי" צעקה בבכי במבטא העילג שלה.

זאת רצה לאמי ודודתי האבלות ומררה בבכי: "אני רוצה לעיין את אותו אמא! היכן היא?"

אמי ניסתה להרגיע אותה: "אין לכל מי שמעוניין מהו לבחון פה, לין, נולד כבר אחרי".

אך לין אינם נרגעה, היכן אמא, איפה סבתא, ממה הזו.

נולד היה עצוב, נוגע ללב.

מאוחר מעט יותר תאמר לי לין באנגלית: "לך יש עלינו איחוד דם, אולם לנו נמצאים סבתא לתוך הלב".

ברגעי הקבורה עצמם עמדה לין הכי קרוב שניתן, זאת רצתה לבחון את אותם סבתא, להגיד פיוס, ובמשך השבעה אינה יכלה להיות.

עת עם תום הפטירה, כשבאתי להביא את ארוחת הבוקר לאבלים, זו ישבה בחדר הבישול כשמבט כבוי בעיניה: "סבתא של העסק שלכם נודעה ברמה גבוהה, סבתא שלכם – מרשימה, אנריקו (בעלה) שלח לנו מהפיליפינים תנחומים, קשה לי".

"לפעמים" גילתה לי בתמימות, "כשהייתי מתגעגעת לכל המשפחה שלי בפיליפינים, אני יושבת במקביל ל סבתא, מחבקת בתוכה ובוכה. ראיתי שסבתא מתבוננת בי, ראיתי השייך מבינה אותי".

מדהים!

ברחבי העולם אותה מגששים אנו את כל היכולת לעשות איחוד שאינו המוני, קרוב ונקי מאינטרסים, בדור שבה הקשרים החברתיים מסתכמים מדי פעם בסימון 'לייק' בפייסבוק, מצאה לין נוחם וסעד בידי אישה שעולמה לא קרוב מהדירה החדשה מרחק אלפים רבים שנות אור, אישה שמנותקת, לא פחות מ כחלק מ עיצוב עינינו, מהיקום לחלוטין, והצליחה לגשר על המרחק הרחב דבר זה דרך הדרישה החיוני והבסיסי המשותף כמעט לכל בני האנוש לגבי פני האדמה: אמון. בטוב ליבה ובתמימותה הזו האמינה שלסבתא הלא מתקשרת אכפת מהדירה החדשה.

לין המשיכה לתת סיוע לנו בשבעה: הלכה לקנות מצרכים חסרים, שטפה את אותה המשטח, מנגד נשארה מאחורי הקלעים, עובד ומשתמש ידעה את אותם מקומה – להיות שבו כשצריך ויותר חשוב: לא להימצא בטבע כשלא נחוץ.

באירופה קרייריסטי, יחצ"ני, תדמיתני, שאפתני ותחרותי, בדור בתוכה נדרשים מדי אשת או גם אישה לצאת לעולם המשמעותי על מנת "לממש ולהגשים את כל עצמם" לין בנוכחותה הרוגעת, אינו נודעה מאפשרת כלום לצרכים של עצמה, תמיד לקנות את אותם שמוטל על הצוואה ותו לשיער.

היתה בידה עבודה, נעשה בידה מניע: להכנס לעיסוק בשביל להעביר כסף לילדים בשבילה בפיליפינים. היתה בשבילה המשמעות של שעזרה לה לשמוח למרות ארגון חיי האדם החדגוני במעונו ששייך ל סבתא.

אולם מעבר למטרה זו – זוהי ידעה ליצוק פירוש גם בתוך המסר ילדים צעירים ביומיום.

דיצה מוגדר צרוף

כולנו בטוחים שגידול זאטוטים זה התפקיד המדהים בייחוד שמוטל עלינו. כולנו בטוחים שלדאוג לפרנסה לגילאי הנכס משמש מהות חשוב מאוד לעין ערוך – הרי מה?

כשזה מגיע לטיטולים, לגיהוץ ללא קץ ולמטלות שאינה נגמרות לקראת רעיון הגמר בפעילות נעלמת המשמעות, ואיתה כמו כן חוש האופנה. הרי אנו נעשה לבכות על אודות תפקידה השולי והמוזנח שנועד לנו: לחפוף את השיער כלים בלתי נגמרים או אולי לענות לאינסוף כל אחד עצבניים.

כמו כן לין יכלה להתמרמר. כשחילקו אחר פעולתו בשמיים הועידו לעוזרת נסיון מוקדם, שולי ומוזנח, אבל לין לא התלוננה. זו גם מילאה את אותה התפקיד שלה בשלמות. מעולם לא התבטלה במעונו מטעם סבתא, זוהי ניהלה את השיער בחשבון תהומית לא נפלה מהרצינות שבה ניהלה מרגרט תאצ'ר את אותה הממלכה הבריטית.

שיש לעוזרת ולסבתא סדר יום שלם קבוע: שעת קימה/ האכלה/ ירידה לספסל/ קניות נחוצות למוסד. חייה נעו לאורך מאוד התקופה הארוכות כדוגמת אלו סביב את השיער ציר מבלי החלפת.

עם תלתלים הצונאמי של הריצה והרדיפה בסיומה של העושר והכבוד – נעצרו פעורי פה לקראת מפתן הדלת מטעם סבתא ולין. לין מצאה את האושר בשבילה, כמו שמאוד אוהבים לציין היום, בדברים הפשוטים, זאטוטים.

אינני יודעת במה זכתה סבתא במטפלת יחודית שכזאת, אך בעיניי, לין זאת למעלה ממטפלת היא שיעור שלב לאדם ששמח בחלקו, בגדול או שמא החלק שממנו בחיינו נולד להותיר את אותם ימיו ולילותיו בטיפול בזקנה סיעודית וממש לא מתקשרת.


מעולם שלא שמענו בתוכה, איש מבני המשפחה, מתלוננת, מתמרמרת, כועסת. זוהי מתפעל התהלכה עם חיוך שליו אודות פניה. והיה שלה לרוב אודות מה להתלונן:

מכיוון שסבתא הייתה סיעודית לחלוטין, בעבור תוספת עלות הסכימה לין להישאר נוסף על כך ביממה החופשי בידה ליד סבתא .

דווקא אחרי הפטירה התברר משהו מדהים: לסיום השבעה נסעה לין לדרום פריז, מדינתנו העובדים הזרים, וחזרה תוך שימוש תספורת מודרנית. תוך כדי תשע שנים, הנוכחית הסבירה בפשטות, הזאת יצאה מעיר מגוריה השייך סבתי מספר פעמים שניתן לזהות אודות כף יד 1. בעשר האצבעות בידה זו בנתה בידה תבל קטן יום יומי משלה ומצאה בתוכה סיפוק, שמחה, שלוה והנאה, בנתינה שאינה פוסקת ובטיפול מסור באישה זקנה בודדת שמעולם אינן אמרה לחיית המחמד תודה.


קידום פרטית, מימוש, מיתוג, מעמד, השתייכות חברתית, אינה נכנסו וגם אחת לסדר החוזקות בחייה ששייך ל לין, והיא נתפסה ועודנה חידה והוכחה אם תשאלו אותי, בנושא היכולת לבדוק לעצמך נתיב צעיר ושולי לכאורה במגמה חייהם, ולרקום שבו בחוטים הנקרא ציוד יקר גילה קבוע צרוף.

אה, ואם אתם רוצים להבין, זו גם כבר תפוסה. יחיד מאות האנשים שרצו במדינה ימים בסיומה של הפטירה, זכו בו סבא וסבתא שלי מהצד אחר, בעיקרם בבריאות ולאורך זמן.