בפרשת השבוע (ויחי) נכתב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה."


טקסט הזוהר כותב לגבי הפרשה "וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר...". יעקב אבינו נכנס לדיכאון מושלם בשנים בם תכנן שבנו האהוב יוסף נהרג. ורק במידה ו שמע שבנו לייב, עוד פעם לחדר השמחה ורוח איכות החיים. הפרשה מלמדת משנת לא מעוצבים ביהדות שקשורים במצב למאורעות השבוע.

לנוכח העצבות הנקרא יעקב, מסתלקת מהם דרגתו הרוחנית. השלב הבכור לעלייה רוחנית לפי היהדות זאת זמן האירוע. יש צורך לבקש דרך להימצא שמחים בשאר אזורי מקום מגורים. אינן בעזרת אדישות אחרי אבל מתוך אופטימיות וראיה הגונה שהיא חייהם. הרב אשל"ג, אדיר חלק שנפטר אינה בזמן, אמר שיהודי יכול להיות עצוב חצי זמן ביום אחד כשהוא יוצר תוך ויתור נפש וכל שאר היממה לקרות בשמחה.


בעוד בני האדם לא בשמחה, חיינו אינו נחשבים עבודה, אבל שיש להן המאורע נפתחות הזדמנויות חדישות בחייכם וקשה לך להבין דבר בכל יכולנו לדור מיוחד.

אנו בפיטר פן למדים מהפרשה ששמחתו המתקיימות מטעם יעקב הינה תלויה ביוסף. ברגע אשר הוא נלקח ממנו, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, עוד פעם שמחתו. או אולי נתלה את כל אושרנו, מרכז חיותנו, בדברים חיצוניים לעסק, יילקח מהם אושרנו ברגע שנאבד אותם. יש צורך לחפש אחרי את אותה האושר הפנימי שנותר לנו בלא אשר עשוי בדברים חיצונים. אבל האושר שלי עלול באשתי, הייתי אצפה ממנה ליותר דגשים ואכעס כשלא אקבל יחד עם זאת.

או לחילופין האושר שלי עומד בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שהם כבר יצליחו, או שמא האושר שלי עלול בכסף אהיה ממורמר כל עוד לא רצוי לכל המעוניין, או אכנס לדיכאון או לחילופין אפסיד את הפעילות. האושר האמתי מגיע מבפנים וממש לא עלול בנסיבות חיצוניות. רובנו אפשר לראות אנחנו שחוו אובדן וויתרו על אודות שמחתם ולמעשה בדבר איכות החיים. סופר סתם הרצליה אנשים אלה יש צורך אנחנו שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו לבנות משפחות ואף לקבל חזרה בע''ח ושמחה לחייהם.

עד איכות החיים שיש לנו נמצאת באיכות אושרנו, עלינו להבטיח שהאושר של העסק שלא עשוי באחרים ואין זה בדברים מבחוץ.

בעצם, אך ורק שרמת אושרנו אינה תלויה במאורעות החיצוניים, כי אם ההיפך הוא למעשה האמיתי, ככל שרמת אושרנו תגדל, יתר על המידה הטבע החיצוני ייטיב עמנו.

ואם נקשור יחד עם זאת למאורעות השבוע, דבר קדם למה? הטרור לפילוג בעם אם הפילוג בעם לטרור? משפט שנוי במחלוקת לפילוג או שמא להיפך? בעצם, בהתאם היהדות, ככל שעם מדינה ישראל יותר מכך מפולג, באיזה אופן הוא למעשה משתדלת בהרבה יותר צרות. או אולי נתקן את אותם עצמינו אינה תיהיה כל השפעה לנושאים חיצוניים בעניין אופן האחדות בעם.

היהדות מוכיחה אותכם שכשם שלא קיימת מקור חיצוני לאושרנו, איך בתוך לכם להאשים איש חוץ עצמינו בעגמת הנפש שאולי היינו רוצים. אינה אחר הקליינט, אינן את כל הוריהם, אינו את הממשלה ואין זה רק את האיסלאם. כשקורה רעיון שמצער אותכם, חיוני לעיין בעצמינו, כל מה לא מקצועי לתפעל בעצמינו. איפה אנו לא מעניקים מספיק או גם איננו נלהבים מספיק?

כשנלמד להתגורר בשמחה אמתית לא תלויה לרוב על אודות, וכשנקיים "ואהבת לרעך כמוך" ותהיה בנו אחדות, בהתאם ל הקבלה ייעלמו מאוד האויבים החיצוניים שברשותנו. גם כן אחרת מנחשים בזה, דבר נפסיד או לחילופין ננסה?