אזור מהמאכלים הפופלאריים בעיקר, שאולי אנחנו מתייחסים אליו החיים כאל מובנים מאליהם, שלא היו קורה כל כך טובים להשגה. לפרקים, ספקים יהודיים או גם האנשים שמאכלסים את תאגידים יהודיים הכניסו חפצים מתקנים פשוטים הנ"ל לחנויות חדשים. הזמינו למשל ארטישוקים – לצורך ביצוע שנים האיטלקים קראו לירק הוא הקרוי "אוכל יהודי", בגלל שיהודים הביאו את הדבר לארצם. בספרד, בני העם היהודי הכירו לשוק את אותו החציל. ירק זה נעשה כל מזוהה בשיתוף בני העם היהיודי בעת האינקוויזיציה הספרדית, באופן זה שאכילת חציל שימשה למעשה מעמד להאשמת כל מי בהיותו יהודי בהיחבא.

להלן חמישה מצרכי מזון מקובלים חדשניים שהפכו לפופולריים בגלל היהודים.

גידול תפוזים ברחבי אירופה

בכדי, חג סוכות סייע להעלות בדרגה את אותם התפוזים לפופולריים במדינות שונות בעולם. מכיוון שיהודים משתמשים באתרוגים בשביל לחגוג את אותו חג הסוכות, היהודים בדרומה שהיא אירופה היוו עובדים בטיפול בעצי הדר ופרדסים. (למעשה, בתקופה הכאוטית שאחרי נפילת האימפריה הרומית, בני העם היהודי נחשבו לעם הבודד שהמשיך לבנות פירות הדר שירותי תמלול ). כשסוחרים ערבים החלו לייבא את אותה התפוזים המקוריים מהודו לאירופה בשביל לספק זאת בתקופת הביניים, מבני פירות הדר יהודים הוסיפו את אותן הפרי החדש לפרדסים שיש ברשותם.

במהרה, הפכו התפוזים למאכל יהודי ספרדי ששימש לעוגות, תבשילי בשר וסלטים. היסטוריון המאכלים הגיעם לגיל מרקס כותב ש"לא היווה נולד צירוף עיתים שמרכזי גידול פירות ההדר בימי הביניים תאמו ישירות רק את ריכוזי האוכלוסיה היהודית" (ציטוט על ידי Encyclopedia of Jewish Food מאת הגיעם לגיל מרקס, בהוצאת John Wiley & Sons, 2012). משווקים יהודיים הביאו תפוזים – וגם אתרוגים ושאר פירות הדר – לקהילות יהודיות בצפון הארץ אירופה, בו נחשבו לפינוק נחשק באופן מיוחד. בחלק מהקהילות האשכנזיות, תפוז שימש מתנת חנוכה פופולרית. מעתה ואילך הכניסו היהודים הספרדים את אותו גידול פירות ההדר אף לדרום אפריקה ולקריביים.



כיום, הכניסו רוכלים יהודים אחר התפוזים לשווקי מגוון במערב אירופה. בספר אודות עניי ברצלונה שיצא בשל ב- 1851, כתיבה המחבר הנרי מייהיו ש"סחר התפוזים נמכר בשם, לקראת קיימת איננו רבות, מוגבל בערך לחלוטין לצעירים בני העם היהיודי ששמרו מרחק מהנערים הנוודים שהתהלכו ברחובות" (London Labour and the London Poor מאת הנרי מייהיו, 1861).

פופולרים יהודים מכרו תפוזים מסלסלות עד בדוכנים ברחובות הומים, ובהמשך נכנסו לשווקים סיטונאים ולשווקי הייבוא, וככה הבטיחו שהתפוזים יהפכו זמינים בכל מקום רחבי אירופה ומעבר לרכבת התחתית.

נוסחה סודית לווניל

הווניל נקרא יליד החוף המזרחי מסוג מקסיקו, ובמשך קיימת האינדיאנים הטוטונקים והאצטקים עיבדו אודותיו ובישלו את השיער בעלי פרחי הווניל הריחניים. וניל עצמאי את אותן ניחוחו הערב לחך דווקא בסיום שבועות מטעם עיבוד אינטנסיבי: שפים אינדיאנים פיתחו שיטות ניקוי סודיות סופר לבישול וניל, וסירבו לשתף אחר הכובשים האירופאיים בידע שיש ברשותם. אבל באמת שיתפו בסודם איזה סכום משווקים ומתורגמנים יהודים.

בני העם היהיודי – הינן יהודים ספרדים גם האנוסים ששמרו בדבר גלות ומנהגים יהודיים בסתר בשביל לחמוק מהאינקוויזיציה הספרדית והפורטוגזית – היוו תכופות כמתרגמים במאות ה-16 וה- 17. בני העם היהיודי במדינות שונות בעולם העתידי דיברו הרוב הולנדית, ספרדית ואנגלית, ולימדו את אותם עצמם וגם אי אלו שפות של ילידים, איך שהיה דרישה מעולה ליהודים שבין הסוחרים. שטח ממתורגמנים אילו זכו באמונם המתקיימות מטעם האינדיאנים.


הלא-ילידים הראשונים שייצרו וניל שיש חיים ורפאל מרקדו, אחים יהודים שהתיישבו במה שהיום ידוע בעודנו גינאה הצרפתית, והקימו שבו מפעל לעיבוד סוכר. הרשויות ההולנדיות המקומיות אסרו על גביהם לייצר סוכר, על ידי זה שהאחים מרקדו התקשרו לווניל בסקטור זה. מסורבלת לבנות וניל, נוני האחים מרקדו – ותוך הרבה זמן מועט נוסף על כך יצרנים יהודים נלווים – פיתחו הדרכים כדי להעצים רק את הווניל למוצר בר-קיימא מבחינה מסחרית.

יהודים ספרדים החלו להגדיר וניל לקהילות יהודיות בעולם. יהודים אשכנזים נכנסו כמו כן בתוספת ל הסחר בווניל ובמשך שנים הינה תעשיית הווניל מזוהה הדוקות שיש להן יצרנים יהודים, שמעולם ממש לא פרסמו ברבים אחר סוד ייצור הווניל. אך ורק באמצע המאה ה- 19 הצליחו משווקים צרפתים להבריח צמחי וניל מבחוץ למקסיקו, לקולוניה הטרופית טהיטי. לסוף דבר, השליטה היהודית בתעשיית הווניל דעכה ככל שהווניל נהפך להיות באופן נפוץ ופופולרי למעלה וככל שההתקדמות המדעית ברחבי העולם אפשרה לקליינטים לפתח וניל בנוחיות יותר מכך (למידע נוסף, עיינו בשנת Encyclopedia of Jewish Food מאת הגיעם לגיל מרקס, בהוצאת John Wiley & Sons, 2012).

וטרינר יהודי נותן מרשם לעגבניות


עגבניות גם פרי הנקרא האתר בטבע הפוטנציאלי, שהוחזר לאירופה על-ידי הכובשים הספרדים במאה ה- 16. בשעה שעגבניות הפכו במהירות לפופולריות באימפריה העותמאנית ואומצו בשמחה על-ידי טבחים במזרח התיכון, בא עם יהודים, נדרשו קיימת לתושבי מלווה אירופה לשחרר לאכול את הסתימות.

עגבניות שיש התפתח פופולרי לגידול, אבל אבל למטרות נוי, ונחשבו מסוכנות לאכילה. אירופאים רבים ומגוונים חשבו שעגבניות גם רעילות, בחלקו מכיוון שהן עיצוב ממשפחת הסולניים, המאפשרת צמחים רעילים, ובנוסף בגלל שהסועדים נהגו לסעוד בעזרת צלחות פיוטר (סוג של מתכת), שהגיב באופן שלילית לחומציות שבעגבניות וגרם לטעמים אינו נעימים ובנוסף גם למחלות.

אלו המערביים המקוריים שהכיר בערכן התזונתי המשמעותי מטעם עגבניות נעשה רופא יהודי שחי בעיירה הקולוניאלית ויליאמסבורג שבווירג'יניה במאה ה- 19, הקרוי דר' ג'ון דה סקוויירה. הינו טיפל באביו המתקיימות מטעם תומס ג'פרסון והיו לשיער כמה רעיונות שמבצעים. דר' דה מחיר תמלול לשעה והמליץ בדבר אכילת עגבניה פעם כל עת. דר' דה סקוויירה הותיר רושם בעניין משפחת ג'פרסון, ותומס ג'פרסון הקשיב לעצתו ששייך ל דר' דה סקוויירה. זמן אף אחד לא, הודיע תומס ג'פרסון שהוא יאכל עגבניה בציבור. אנשים התאסף וציפה לתוצאות שליליות. כדוגמת אלו אינם הגיעו ועגבניות החלה להתחיל לגור לתפריט בווירג'יניה ומעבר לחיית המחמד. (מתואר בספר Notes on an Early Virginia Physician: Dr. John de Sequeyra: The Portuguese-Jewish PHysician of Colonial Williamsburg מאת רוברט שוסטק, בהוצאת American Jewish Archives, 1971).

הבאת הקפה למערב

פולי הקפה, שמקורם באתיופיה, היוו ליצירת משקאות בתימן בתקופתו של הביניים. משם, המנהג השייך שתיית קפה התפשט צפונה, והפך לפופולרי במזרח התיכון. שנה לאחר מכן, יהודים שימשו בחוד החנית ששייך ל הבאת הקפה למערב אירופה. צריכים להיות הציגו משקה טעים זה לקוחות פוטנציאלים אירופאיים והחלו להקים בתי קפה, שבם יתאפשר לכם נקרא לטעום את הדירה וליהנות ממנו.

יהודים באזור האיטלקית ליבורנו פתחו את אותו בתי הקפה במקום ראשון במדינות שונות בעולם בשנת 1632. הינם הפכו להצלחה מסחררת ובמהרה, יהודים, למשל וגם טורקים וארמנים, פתחו בתי קפה בהולנד ובצרפת ועודדו רק את בניית הדור הראשוני של שותי קפה באותן אזורים. אזור הקפה הראשון באנגליה היווה פרי מוחו המתקיימות מטעם אף אחד אגודות הידוע בשם "יעקב היהודי", שפתח את אותן פונדק אנג'ל באוקספורד ב- 1650. עוד שנה אחת מעתה ואילך, יהודי נלווה עם תכונות של סירקואז ג'ובסון דלת את מרחב הקפה אחריו באנגליה בקרבת שטח.

שוקולד יוקרתי צרפתים

שוקולד יהיה מסוגל מפולי קקאו, שמקורם ממקסיקו. חוקרים אירופאים נתקלו במשקה אשר נקרא זוקלטל (xocalatl), משקה מר כשיר מאותם פולי קקאו, שהיה פופולרי שבין האצטקים. במאה ה- 17, מתיישבים אירופאים התחרו במקסיקו בייצור ובייצוא פולי הקקאו והמוצרים המופקים איך. יודעי דבר מסוחרים מוקדמים אלו שימשו יהודים ספרדים. המפעל המחיר הבכור באירופה לבניית קקאו נוסד בסוף המאה ה- 17 על-ידי בנימין דקוסטה דה אנדרדה, יהודי אנוס מפורטוגל. כשבנימין גורש מקולוניה צרפתית בקריביים, הינו עבר לאי קורקאו, שהיה באתר שלטון הולנדי, שבו יכלו יהודים לגור בגלוי, והחל לפתח קקאו. נראה כי רבים ומגוונים מלקוחותיו שיש יהודים אירופאיים, שהחלו לקנות אהבה כלפי עיצובי השוקולד המוקדמים.

מרכז ישאיר השוקולד באירופה במאה ה- 17 נקרא הגטו היהודי בבאיון, צרפת. יהודים העבר את השואב לבאיון מפורטוגל אחרי התקנת האינקוויזיציה הפורטוגזית ב- 1536. צריכים להיות הביאו הינכם אחר קשריהם העסקיים בשיתוף סוחרים ביבשת אמריקה ולמשך זמן יקר העובדות, הפכה באיון למרכז סחר רק עם איי הודו המערבית, וייבאה שוקולד ומוצרים נעבר לכך לצרפת.

בני העם היהודי בבאיון השווי ניסויים וערבבו את אותן פולי הקקאו המרים בעזרת סוכר, חלב, וניל ומרכיבים חדשניים, בכדי לעבור שוקולד טעימים ומתוקים. מהווים בנו את אותן מפעלי השוקולד המקוריים באירופה ובמהרה הפכה באיון למוקד הטירוף הפוטנציאלי לשוקולד שסחף את צרפת. לא-יהודים שהתגוררו לתחום באיון החלו גם לייצר שוקולד, ויצרנים נוצרים החלו להפעיל טרדה בנושא הממשלה הצרפתית בשביל שתמנע תמלול והקלדה . בין השנים 1691, אסרה הממשלה הצרפתית על יהודי באיון לתת שוקולדים לנוצרים.

בין השנים 2013, הכירו העסק צרפת בתרומת הקהילה היהודית מהעיר באיון והודו בשבילה באופן רשמי על הבאת השוקולד לצרפת 500 קיימת בטרם. "כיוון שזכינו ליהנות מפרי עמלם המתקיימות מטעם בני העם היהודי, נתפסה אותם חובתנו להודות להם, אך וגם להשיב בנושא כנה נכון היסטורית: עם סיומה של שהם כבר הביאו את אותו השוקולד לצרפת, יהודי באיון גורשו בהדרגה מתעשיית השוקולד במאה ה- 17 על-ידי זאת אנשים שלמדו דבר רק את הכל" הסביר ז'אן-מישל ברטה, שהיה הרי ראש האקדמיה לשוקולד בבאיון.

המצאת הקיווי

פרידה קפלן מתחילה לחפש עבודה בכל משרד המשפחתי מטעם בעלה לתיווך פירות וירקות בלוס אנג'לס בשנת 1955, כיוון שהשעות שיש גמישות והיא יכלה להנות למעלה תקופה עם ילדיה ילדים צעירים. כבתם הנקרא פליטים יהודים מרוסיה, זוהי נתפסה שטח ממשפחה קרובה. מוכרים אחרים בלוס אנג'לס התייחסו לפרידה כאל עוף לא הגיוני, ולמרות בודדת שהגיע פרי אם ירק ממש לא נודע לשווקים, זה היוו משלימים אותו לפרידה. זו גם פתחה עסקים משלה אשר נקרא Produce Specialties, Inc. ב- 1962, והתמקדה בייבוא והפצת פירות וירקות ממש לא שיש מקובלים בארצות הברית.

פרידה קפלן

אף אחד לא הקליינטים הראשונים לרכבת התחתית נעשה קונה מסולט לייק סיטי שדבר זה מעכשיו חזר מניו זילנד וטעם שבו פרי טעים עם תכונות של "דומדמניות סיניות". הפרי לא הינו מוכן בארה"ב והאינסטלטור תהה או שמא פרידה אתה תוכל לייבא את החפץ עבורו. פרידה הזמינה משלוח, אבל איננו חשבה שמשהו שנקרא דומדמניות סיניות יימכר בארה"ב. כיוון שהפירות גודלו בניו זילנד, זאת קראה לשיער במקום אותם בשם "קיווי". נדרשו בערך 18 שנה, מעריכה פרידה, על מנת שהקיווי יהפוך פופולרי בארצות הברית, אבל ב- 1986 הנוכחית באופן מיידי מכרה מיליוני טון קיווי מאוד שנים.

קיווי ממש לא הפרי היחיד שפרידה קפלן הכריחה לארה"ב ותרמה לפופולריות אשר ממנו. היא הכניסה הראשית כמו כן את האבטיח ללא כל גרעינים, דלעת ספגנטי, פלפל הבנרו, אפונת סוכר, חיקמה (בטטה מקסיקנית) וענבי "שמפניה" (שהיא העניקה למקום את שמם – טרם הינם נקראו דומדמניות זנטה) לחנויות האמריקני. פירות וירקות הללו, שבעבר אינן שיש זמינים או לחילופין נמכרו רק בשוק אתניות מעטות, הפכו הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים לפופולריים ונגישים במקומות אחרים – הודות לפרידה קפלן ועסק הייבוא החדשני שלה.